על היצירה:
פותחת בשיר – “דע כי טרם” – בתחילה, לפני שהכול נוצר היה אור אחד פשוט ממלא את כל המציאות. מתוך ספר הזוהר המיוחס לאר”י הקדוש, השיר הידוע למקובלים עבר עיבוד מוסיקלי והולחן במיוחד ליצירה הזו, היוצרת מגיעה לרגע של צמצום שיוצר חור שחור לא מאפשר, נאבקת בכוחות נעלמים ומשתקים ובסופה של המערבולת מגיעה להוויה חדשה, הזדמנות והתחלה חדשה.
דרך התוף המוביל אותה להתכנסויות וטקסים שבטיים שנועדים לפתוח לפתח את התודעה וההבנה לגבי הקשר האישי שלנו לאור אינסוף תוך כדי חיינו בהווה. היא עוברת מערבולת של התנסויות מיסטיות עד הרגע שהיא מבינה שהקשר עם אור האינסוף הוא קשה עד בלתי אפשרי , התדרים עדינים וההווה האנושי הוא גס ומחוספס. קשה להפנים משהו ללא מקום, ללא גוף, ללא שם, לבסוף היא נאספת על ידי שמחת השבט שנמצא שם כדי להבהיר ולעודד כי אנו לנצח במעגל החיים ובשמחת החיים, בנוסף לחשיבה פילוסופית רוחנית שהיא החוט המקשר של היצירה יש כאן חיבור תרבויות, ישראל והפילוסופיה הקבלית מול המקצבים האפריקאים, הידע הטקסי האפריקאי, החיבור הבלתי מתפשר של הריקוד והתיפוף.
חיבור נוסף חשוב לציון הוא רצף פיבונצ’י , חתך הזהב, שיטה מיוחדת שיצרה רחל בנגורה לנגן ולרקוד לפי הרצף האינסופי הידוע, זה קיים במספר קטעים במהלך היצירה ומחזק את הנגיעה באינסוף המתמטי.
היצירה זכתה בקרן ביוצרים עצמאיים לשנת 2022
כוריאוגרפיה, בימוי תלבושות ודג’מבה: רחל בנגורה
מנהל מוזיקלי ודג’מבה: סבולה בנגורה
רקדניות: מלי מזל, מיכל ישראלסתם, יובל רזון, עדי פנחסי, הגר שיפרון, רוני שחר, מאיה בויקובסקי
נגנים: איתמר אהרוני, שירן אגיסון, שחף לויכטר.
צילום: אהוד מלמד
