דואט בהשראת כוהנת המחול האיקונית מרתה גרהם, דמות מרתקת הן בפן האמנותי-היסטורי האיקוני והן בפן האישי הפחות מוכר.
על ידי פעולה ארכיונית מיוחדת של ליקוט, שחזור וביצוע שלל רב של הרמות (ורק הרמות!) מיצירותיה של מרתה גרהם לאורך עשורים, דנה רוטנברג ושמואל חלפון מנסים להתחקות אחרי דינמיקה בינמגדרית ארכאית, ארכיונית, ארכיטקטונית.
מי משתקפת אליי ובי כשאני מביטה למרתה בעיניים ולובשת את ההגיון של עולמה ההדוק שהתגבש במקום אחר ובמאה אחרת? מה נרקח בין שני אנשים בתוך הציפייה להרים, להחזיק, להקליל, שוב ושוב?
מה מרתה מאירה על הנרטיב הנשי ומה נותר מהגיבור הגברי? ואיך הגיל הכרונולוגי קשור לכל אלה?
היצירה נוצרה עבור פסטיבל ״אינטימדאנס״ בניהולם האמנותי של רננה רז ועופר עמרם
