בכחולות מעמיקה הכוריאוגרפית גלית ליס את מחקרה מהעשור האחרון, וממשיכה את האג’נדה האמנותית-חברתית שלה השואפת להנכיח את “האסתטיקה הפיזיולוגית” של הגוף המבוגר בזירת המחול העכשווי. ביחד עם אנסמבל שמורכב מ-13 נשים בגילאי 81-65, ליס בוחנת את הוויית ההתבגרות והזִקנה דרך גוף ותנועה. היא מציעה תנועה אפשרית במרחב הפרפורמטיבי והציבורי – כזו שמאתגרת את הגוף המחולי השגור ובוחנת את התפיסות החברתיות והפוליטיות הרווחות. הפרפורמריות שלה חושפות את הביוגרפיה הקבוצתית שחקוקה בגופן וקשורה ברעיונות חברתיים-לאומיים ובאתוס הציוני שלרגליו התחנכו, ובו בזמן פורמות אותה ומפנות מקום לארוס ולגוף האישי. ב”כחולות” העבר וההווה ניצבים זה לצד זה. מתוך התפרקות של רעיונות קולקטיביים ולצד תנועתיות המאתגרת את הגוף המבוגר עולות שאלות בנוגע לנאמנות, לזהות, לגוף, למקום ולבית.
משך המופע 60 דקות.
המופע עלה בבכורה בפסטיבל ישראל 2020 בניהולו של איציק ג׳ולי.
קישור לטריילר של המופע:
ביקורות:
״הרקדניות באנסמבל של הכוריאוגרפית גלית ליס הן מבוגרות, עסיסיות וגלויות לב, חפות מצדקנות או התחכמויות , נעות בין הביוגרפיה האישית ללאומית, ומעניקות לצופה תחושת התעלות״ – ענת זכריה אתר הבמה
“…ליס מצליחה לזקק מן המופיעות פשטות נדירה ונכספת״ – רן בראון, הארץ
״כחולות היא מעין רקוויאם לחומה ומגדל … ליס והפרפורמריות מציעות חומה אחרת, נשית ואנושית יותר, שמדגימה מהי סולידריות … ״קולקטיבית שמונעת על ידי רכות עוצמתית״ – ד״ר עידית סוסליק, העין העכשווית
כוריאוגרפיה: גלית ליס ; שותפה ליצירה: אורית גרוס
בהשתתפות: אורית גרוס, אורנה שור, דורית שהרבני, הלינה שמשינס, ורד יציב, טרי קישינובסקי, נורית לימור, נעמי יהל, סמדר אלעד, סמדר כרמון, עדה נגר, צפורה רם פינק, שרה דגן
דרמטורגיה: נטלי צוקרמן. ; מוזיקה: אבי בללי; תפאורה: איריס מועלם ; תלבושות: מאיה בש תאורה: רותם אלרואי ; סאונד ומיקס: מרקו טומסין מילבסקי ; הנחיה קולית: מיכל אופנהיים ; ניהול הצגה: נעה דר ; קשרי חוץ והפקה: אלינה פלדמן ; צילום ועריכת וידאו וטריילר: אורן מנצורה ; צילום סטילס: אלי פסי
